<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך מר זוטרא דרישבא</h1>
<h2>דף עה:</h2>
ומר זוטרא דרישבא הוזכר גם בפ"י יוחסין בסוף הל' מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו [קדושין ע"ט ע"א] דפליגי בגמרא רב ושמואל דאיתמר קדשה אביה בדרך וקדשה היא את עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו וקידושי אביה ולאו כלום ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהן ומסקנא דשמעתין בהכי עסקינן דביומא דמשלם ששה חדשים דהוי בין נערות לבגרות פלוגתייהו דרב סבר מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת ושמואל איכא למימר השתא הוא דבגר', הילכך חוששין לקדושי שניהן. ובסוף הל' [שם ע"ב] א"ל מר זוטרא מרישבא לרב אשי הכי אמר אמימר הילכתא כוותיה דשמואל ורב אשי אמר הילכתא כוותיה דרב. ומסיק תלמודא והילכתא כוותיה דרב. ומקשינן טובא על פלוגתייהו לשמואל מאי שנא ממקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרינן כי היכי דהשתא חסר למפרע נמי חסר וכן מחבית דהיכא דנמצאת חומץ ואזלינן נמי בתר למפרע. ודחנהו להני פרכי דלא קשיין לשמואל, וק"ל אליבא דמר זוטרא מרישבא ואפי' לשמואל מאי טעמא לא פרכינן נמי מההיא דבתחילת מסכת נדה [ג' ע"א] דמייתי למקוה וחבית ותו מותבינן נמי מההיא דפ' דם הנידה השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ או עד שעת הכיבוד, ודחי לה התם כיון דאיכא שרצים בגופיה ושרצים דאתי ליה מעלמא כתרתי לריעותא דמיא ואיכא למימר נמי דשמואל הכי מדחי לה. מיהו הא קשיא לי מאי טעמא לא מותבינן מהא דתנן במס' טהרות פ' השרץ ומייתינן לה נמי התם [שם ע"ב] בהל' ראשונה דמס' נידה אפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן בקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית בית זו וטילטלה לזוית אחרת ונמצא בה שרץ בזוית אחרת וכו' ומותבינן [שם ד' ע"א] ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום והתנן במס' טהרות בפ' השרץ נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאים שכל הטמאות כשעת מציאתן ותני עלה כשעת מציאתן ובמקום מציאתן. ומסיק התם, וכי תימא ה"מ לשרוף פ' לחומרא שלא לשרוף אבל לתלות תלינן. ומי תלינן והתנן במסכת טהרות פ' הרוטב והגריסין מחט שנמצאת מליאה חלודה או שבורה טהורה, שכל הטמאות כשעת מציאתן. ואמאי פיר' ואי לחומרא נימא הא מעיקרא מחט מעלייתא היא והשתא הוא דהעלת חלודה. ועוד תנן במס' טהרות ס"פ זיתים נמצא [שרץ] שרוף על גבי זיתים וכן מטלת המהוהא טהורה שכל הטמאות כשעת מציאתן (וכן) [וכי] תימא כשעת מציאתן בין לקולא בין לחומרא אבל שלא במקום מציאתן לא שרפינן מיתלן תלינן וכו' והשתא קשיא דבהדיא אשכחן דאזלינן בתר שעת מציאה למפרע אפילו לקולא ולשמואל מאי שנא בוגרת. וכה"ג נמי אמר רבא בהמדיר [כתובות ע"ה ע"ב] אההיא היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד לא תתארס היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות, ופרכינן דיוקא דרישא וסיפא אהדדי ומסיק (רבה) [רבא] כאן נמצאו כאן היו בין דרישא בין דסיפא אלמא בתר השתא אזיל היכא דאשתני גופא, (ורבה) [ורבא] לטעמיה דאמר בפ' מי שמת הל' לא כת' בו שכיב מרע [ב"ב קנ"ג ע"א], ההוא דהוה כתב ביה כדקציר ורמי בערסיה וכו', עד אמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו, ואמר רב הונא בריה דרב יהושע כמאן אזלא הא שמעתא דרבא כר' נתן דתניא מי מוציא מיד מי וכו', והא מייתינן התם [קדושין ע"ט ע"ב] אפלוגתא דרב ושמואל ודחינ' רב דאמר אפילו לר' יעקב ושמואל אפילו כר' נתן. וכן ההיא דגיטין פ' כל הגט [ל"א ע"א] המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומות ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין אם אבדו הרי זה חושש עליהן מעת לעת דברי ר' אלעזר בן שמוע, ובגמרא אמר ר' אלעזר בן פדת חלוקין עליו חביריו על ר' אלעזר בן שמוע, דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר וכו', אע"ג דמצי למידחי גבי טבל איכא תרתי לריעותא כדקדחי גבי חבית אפילו הכי כל הני דהכא מבשעת מציאתן קשה לי דהתם אזלינן בתר השתא, ולפי הדחק י"ל כי כל אילו הספיקות לא נודע לנו מתי נולדו הילכך מסתמא ניזל בתר השתא אבל בוגרת לפנינו שהיתה ודאי נערה ביום שלפני זה היום ויש נערות שאין בגרות אלא לעת ערב משלם יום חדש ששי משום הכי חייש שמואל לכל אותו היום לחומרא, וזה הדחק דא"כ היא סברא דשמואל כשהתלמוד מקשה לו ממקוה ומחבית אמאי לא שני ליה הכי גמרא.
